מהי "דאגה" ברוחניות. "דאגה" זה הכלי שבה מתגלה האור. בהתחלה האדם מקבל דאגה בצורה טבעית שנקראת "נקודה שבלב", ואחר כך הוא צריך להגדיל אותה בעצמו בצורה הנכונה, בצורת ההשפעה, כלומר עליו לקבוע את צורתה וגודלה וכך לבנות את ה"אדם" שבו. אם האדם כל הזמן דואג לחיבור הוא מגלה שיש שתי צורות, שתי רמות בחיבור. ברמה אחת, הוא בונה בתוכו את צורת החיבור על סמך הדרגה שלו בחיבור, משום שכך הוא רוצה שהיא תתקיים, ובתוך הצורה הזו הוא חי. הוא דואג לזה בפנימיות ובזה הוא לא כל כך תלוי באחרים בפועל, אלא מגלה בפנים בתוך הדאגה שלו שישנה מערכת חיבור פנימית בתוך החברים והם באמת פועלים עליו בחזרה. ברמה השנייה, בנוסף לדאגה הסמויה הנ"ל האדם מעורר את החיבור באחרים גם ע"י הדאגה שלו בפועל, כלומר הוא מעורר ומנענע אותם ככל שאפשר עד שהתגובה שלהם תהיה מורגשת בהם לא רק מבפנים, שהם בעצמם לא מודעים לזה, אלא גם מבחוץ, מצידם בצורה כזו שכל אחד ואחד יבדוק את עצמו עד כמה שהוא לא מפריע, לא "קודר חור בדופן הספינה" וכך מתקדמים.
