סוגיות אקטואליות בעוטף עזה – חלק ב׳

המסלול השלם המומלץ:

חלק א׳: מצפה נביה מרעי, אתר חץ שחור, בית הכנסת במעון, בתרונות בארי ויד אנז"ק,

חלק ב׳: התיישבות בנגב המערבי –  "שביל הסלט". תצפית משדרות על עזה/בית חנון, מעבר ארז, מצפה רביבים

שביל הסלט

אטרקציה ייחודית חקלאית בחממות חבל הבשור-אזור שלא הכרתם. שכרון חושים של טעמים צבעים וריחות – האוזן מקשיבה הפה טועם והעין חוגגת. אטרקציה ייחודית חקלאית של קטיף עצמי.

בטיול החקלאי לומדים, נוטעים ומבצעים קטיף עצמי של ירקות ופירות הישר מהשתיל לפה לאכילה במקום. הטיול מודרך ע"י צוות שביל הסלט בהנחיית האגרונום אורי אלון.

כמה: למשתתף מעל גיל שנה וחצי– 50 ₪.    יש לתאם הגעה מראש.

אורך הסיור כשעתיים וחצי עד שלוש שעות .

רארה גם: Shvil HaSalat – The Salad Trail

* מבוך פסיפלורה
* חממה לקטיף עצמי
* חממת תות ביולוגי תלוי
* פרדס תפוזונים
* מרוץ יוני דואר
* משק תבלינים
* גזר בשלל צבעים.
* שדה תפוחי אדמה – תחרות החנוכייה המקורית מתפוחי אדמה וגזרים צבעוניים.
כל משפחה תאסוף סלסלה לבישול הבית.

למשתתף מעל גיל שנה וחצי– 50 ₪.    יש לתאם הגעה מראש.

אורך הסיור כשעתיים וחצי עד שלוש שעות .

רארה גם: Shvil HaSalat – The Salad Trail

תצפית משדרות על עזה/בית חנון

מצפור לזכרו של אסף ז"ל: המצפור הוקם בשנת 2003 ביוזמת משפחת סיבוני, כפינה שתנציח את אסף סיבוני ז״ל, שנהרג באסון המסוקים בפברואר 97. בן שלומית וסידנה. נולד ביום כ"ב בתמוז תשל"ו (20.7.1976) בקיבוץ ניר עם. בן בכור להוריו, לאמו ילידת הקיבוץ ולאביו יליד מרוקו. ילד יפה תואר, שערו בלונדיני ועיניו ירוקות, שובב, סקרן מאוד וחברותי. אסף גדל והתבגר בקיבוץ ניר עם. בראשית חודש דצמבר 1994 התגייס לצה"ל, ושירת בפלחה"ן נח"ל. במהלך שירותו עלה שלוש פעמים ללבנון.

נוסעים בכביש הגישה לקיבוץ ניר עם ולפני שער הקיבוץ פונים שמאלה, חולפים על פני מוזיאון המים ומגיעים לאחר 1.1 ק"מ לתצפית מאגר ניר עם. מהמצפור ממשיכים דרומה כחצי קילומטר, פונים ימינה ונוסעים עוד חצי קילומטר עד למצפור אסף סיבוני.

מעבר ארז (כמו שהיה פעם)

מעבר ארז (בעבר "מחסום ארז") הוא מעבר גבול לאנשים הנמצא בצפון רצועת עזה, בסמוך לגדר המערכת. הוא מעבר הגבול היחיד בין רצועת עזה לישראל המשמש למעבר בני אדם. הוא קרוי על שם קיבוץ ארז, הנמצא בסמוך לו.

מצפה רביבים

מצפה רביבים היה אחד משלושת המצפים בנגב שהוקמו בנגב, יחד עם גבולות ובית אשל. ניתן לבקר בשלושת המצפים, אולם היתרון של רביבים על השניים האחרים הוא שבו יש הכי הרבה תאי שירותים, נתון שיש לקחת בחשבון עם קבוצה גדולה. בנוסף, האתר של רביבים הוא המשוחזר מכולם, הנוח מכולם והמפותח מכולם.

יוסף וייץ הגה תוכנית לעלות לעשר נקודות (או בשפתו: מצפות) באזור הדרום (דרומה לקו באר טוביה – רחובות, החלק הדרומי של היישוב היהודי באזור מדינת ישראל של היום). האזור היה שממה לא נודעת, אפילו ברמת המיפוי. תוכניתו של וייץ היתה להעלות עשר נקודות שאינן קיבוצים, מושבים או יישובים אלא תחנות מחקר וניסיונות כדי לבחון את הקרקע והאקלים ולבדוק היתכנות להתיישבות חקלאית באזור הלא ידוע הזה כי חוק הקרקעות וחוקי הספר הלבן השלישי של 1939-1940 לא אפשרו מכירת קרקעות ליהודים באזור הזה.

רביבים עלתה בשנת 1943 על כ-30,000 דונם שנקנו עוד בשנת 1935. בשנתם הראשונה במקום הם התגוררו בבור המים הביזנטי שבתחומי האתר. חברת 'סולל בונה' בנו סכר הטיה על נחל רביבים עם תעלת הטיה מבטון לתוך בריכות אגירה.

שניים מאנשי רביבים שבתוקף ניסיונות ההתיישבות במקום ניסו לגדל פרחים. הם פנו לסוכנות היהודית וביקשו פקעות של פרחים, אולם לא נתנו להם. הם לא התייאשו ופנו לגבעת ברנר, הקיבוץ המאמץ שלהם, וביקשו פקעות של פרחים. גם שם הרימו גבה אבל נתנו להם פקעות של סייפנים. הם שתלו את הפקעות, הפרחים גדלו והתפתחו, אבל כשהגיעה עת הקטיף, הבינו שאין למי לשווק אותם. השאירו את הסייפנים בשטח. באותם ימים (שנת 1946) הגיעה לכאן ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם (United Nation Special Commission of Palestine), וכשאנשי הוועדה הגיעו לכאן וסיירו כאן, הם נלקחו לראות שדה פורח של סייפנים. האגרונום שבוועדה רץ לבדוק שהפרחים אכן אמיתיים ואכן מחוברים לקרקע… הפאתוס הציוני ממשיך ומספר שחברי הוועדה התכנסו בחדר האוכל של רביבים ושם כתבו את המלצתם לחלוקת ארץ ישראל, שנתנה למדינה היהודית העתידית גם את החלק הדרומי (הנגב), והכל בזכות הסייפנים.

ברביבים תבקרו את:

• בור המים:  המכונה "המערה", שלמעשה היה בור מים חפור ומלאכותי מהתקופה הביזנטית שימש למגורים הראשונים במצפה.
• המטוס: בגלל מישורי הלס שמקיפים את רביבים, המקום נוח לנחיתת מטוסים. לכן גם מטוסים קלים כמו הפרימוס (כינויו של המטוס מדגם 'פייפר') וגם מטוסים כבדים יותר כמו דקוטה נחתו ברביבים והביאו אספקה לנקודה הרחוקה והמנותקת הזו, ופינו מכאן פצועים.
• הטירה: מגדל המכונה "הטירה" נבנה על ידי סתתים יהודים מירושלים שהובאו לכאן ובנו את המקום מאבן מקומית על בסיס אותה תוכנית כמו בבית אשל.
• דגם מפעל המים באודיטוריום: דגם של מפעל המים שבוצע כאן ב-1944 וניתן לצפות במצגת שמספרת את סיפורו של מפעל המים של רביבים, שנחשב בזמנו למפעל הגדול והיקר ביותר שבוצע בארץ לפני קום המדינה.
• אוסף של צינורות: ברביבים נמצא המצבור הכי גדול עד היום של חלקי צינור לאותו קו מים, שנהגה על ידי מהנדס המים שמחה בלאס. הרעיון לא הגיע לידי ביצוע עד 1947, ובכל מקרה לא הגיע לכאן. בלאס חיפש חומר גלם לצינורות ומצא אותו בלונדון, במערכת של צינורות ברזל לכיבוי אש שנפרשה בלונדון במהלך מלחמת העולם השנייה. הצינורות היצוקים חוברו מהר יחד כדי לייצר מערכת של כיבוי אש בזמן ההתקפות של חיל האוויר הגרמני (הבליץ) על העיר. לאחר המלחמה מכרו את חלקי המערכת כגרוטאות, ונציגים של הסוכנות היהודית ושל חברת 'מקורות' קנו את החלקים בכסף רב והביאו אותם לארץ לטובת היום שבו יניחו קו צינור מים לנגב. ניצלו את חוליות הצינור כדי לבנות קירות ביצורי

ראה גם: Mitzpe Revivim

יש להבדיל בין שני אתרים שונים- קיבוץ רביבים והאתר של מצפה רביבים, שהכניסה אליהם לא מאותו מקום, אלא הכניסה למצפה רביבים היא מכניסה אחרת, שמשמשת גם את קיבוץ רתמים. קיבוץ רביבים הוא ההמשך של מצפה רביבים, למעשה מדובר באותם אנשים ובאותו גרעין התיישבות.

לינה מומלצת: בית ספר שדה- שדה בוקר – 08-6532016.

ציוד: נעלי הליכה, ביגוד מתאים, אוכל ושתייה ליום הראשון, כובע, קרם הגנה.

ביבליוגרפיה:

1. שמואלי אבשלום, ארץ הנגב  (2 כרכים) , משרד הבטחון, 1979.

2. ערי הנבטים בנגב – אריאל 62-63.

3. נגב אברהם, אדוני המדבר, תולדות הנבטים וממלכתם, הוצאת כתר, תשמ"ג.

4. מנחם מרכוס, הר הנגב המרכזי ומכתש רמון, סקר נוף ומסלולי טיול,  רשות שמורות הטבע, 1983.

5. דרכי הבשמים – מדרשת שדה בוקר, החלה"ט ורשות העתיקות, 1991.

The post התיישבות בנגב המערבי – חלק ב׳ ** appeared first on הושבילים.