תולדות בית הקברות צבאי של חטיבת הראל

בית קרבות הצבאי בקריית ענבים ממערב לירושלים הנו היחיד בארץ שמוקדש לחללי חטיבה מסוימת – חללי חטיבת הראל של הפלמ"ח – מגני הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. משנת תש"ח 1947-1948, נטמנו בו חללי ארגון ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל אשר נהרגו בקרבות על פריצת הדרך לירושלים וגם חברי הישוב ובניו אשר נהרגו בעת שירותם הצבאי. בבית הקברות הצבאי הטיפול באחריות משרד הבטחון והחלקה בה קבורים חברים וילדים מאז ייסוד קרית ענבים באחריות משק. קרית ענבים היתה בסיס היציאה של חטיבת הפלמ"ח "הראל" לקרבות הקשים של פריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. בחלקה מיוחדת בבית העלמין של הקיבוץ נטמנו רבים מהנופלים.

במלחמת העצמאות נהרגו 418 מחיילי חטיבת הראל מתוך 1200 חיילים סה"כ. מרביתם נהרגו בקרבות על הדרך לירושלים ובירושלים עצמה. כל חייל שלישי בחטיבה נהרג. בית העלמין הוא בית הקברות של קיבוץ קריית ענבים, אך מאחר שבסיס הפלמ"ח היה כאן, נטמנו בבית עלמין זה.

קרבות חטיבת הראל במלחמת השחרור

חטיבת פלמ"ח הראל (חטיבה 10) הוקמה ב- 16.4.1948 בהרי ירושלים לאחר מבצע נחשון. החטיבה הורכבה מגדודי פלמ"ח שלחמו עד אז במרחב ונועדה לשמש אגרוף מחץ נייד במרחב ירושלים. הראל מילא תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים, עד שהובקעה הדרך לירושלים והורחב פרוזדור ירושלים.

הראל לחמה במבואות ירושלים מפרוץ מלחמת העצמאות בנובמבר 1947 ועד תחילת ההפוגה השנייה ביולי 1948:

• במבצע נחשון
• מבצע הראל ומבצע מכבי

ה"בום! בום! בום!" שבשיר של חיים חפר זה ה"בום! בום! בום!" של המכושים שדופקים כאן בסלעים, שדופקים ללוחמים במוח, כי הם הבינו שהם חופרים את הקברים עבור עצמם…

• מבצע יבוסי במאי 1948 בירושלים גופה ומצפון לה
• השתתפו במבצע בן נון א׳-24-25 במאי 1948
• השתתפו במבצע בן נון ב' 30-31 במאי 1948
• השתתפו במבצע יורם 8-9 ביוני 1948
• מבצע דני (יולי 1948)
• מבצע ההר (אוקטובר 1948)
• מבצע חורב בחזית הדרום (דצמבר 1948-ינואר 1949).

האנדרטה – "בזכותכם״ – בית קברות צבאי של חטיבת הראל

האנדרטה בנויה מאבן ירושלמית, שתוכננה על ידי האמן מנחם שמי, היא מגדל רבוע, שבראשו מוצג סמל הפלמ"ח ומעליו שם החטיבה. בתחתית המגדל מצוי חדר הנצחה (הנעול בדרך כלל).
במבט מן החזית היא נראית כארי רובץ, ובמבט מן הצד – כרובה.

בחזיתה של האנדרטה, מעל פתחו של חדר ההנצחה, נחקקה כתובת זו:

שוכבים כאן, מוטיב באחידות ובשוויוניות, ג'ימי, ולצידו יוסף גוטמן, איש גח"ל (גיוס חוץ לארץ), אחד מ"פ ואחד טוראי, ולא רואים את ההבדל בדרגה.

ג׳ימי

באתר בית הקברות ניצבת האנדרטה לחללי חטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. האנדרטה הגדולה שבבית הקברות בקריית ענבים תוכננה, בוצעה ופוסלה על ידי מנחם שמי, אביו של אחד הלוחמים היותר מפורסמים ב-48', אהרון שמי, שיותר ידוע בכינויו "ג'ימי", ועליו נכתב הספר "חברים מספרים על ג'ימי". בסופו של הספר ישנם קטעי דברים שכתב האב, מנחם שמי, על תוכנית האנדרטה לפני מותו:

"ביום השלושים למותו של ג'ימי, בעלייה לקברו, סיפר אידל, חברו הטוב של ג'ימי, שבימי הקרבות היו סרים הוא וג'ימי עימו לבקר את בית הקברות. היו משוחחים, מעלים זיכרונות על החברים שנלחמו ונטמנו כאן. באחת השיחות הללו אמר ג'ימי: הבט וראה איזה בחורים עצומים שוכבים כאן! פאר הנוער שלנו קבור באדמה זו! אתה יודע, כשתיגמר המלחמה אבוא הביתה, אבקש מאבא שיתכנן תוכנית של מצבה גדולה ראויה לזכרם. המלחמה נגמרה, והנה גם בני שוכב עם השוכבים באותו מקום. שמרתי בליבי את הדברים שסיפר לי אידל וראיתים מעין צוואה של בני בטרם מותו. ניגשתי לערוך את תוכנית המצבה"…

פוזה

חיים פוזננסקי, שכונה "פוזה", שהיה מ"פ בגדוד הרביעי של החטיבה ונהרג בקרב על נבי סמואל בי"ד בניסן, פסח תש"ח. כתב על פוזה רפאל איתן, ״אחרי 30 שנות שירות שסיומן בדרגת רמטכ"ל: "הדמות הנערצת הראשונה מכולן מכל בחינה ולפי כל אבן בוחן- פוזה….״ ״פוזה היה מ"פ בגדוד הרביעי של החטיבה ונהרג בקרב על נבי סמואל בי"ד בניסן, פסח תש"ח. המג"ד יוסף טבנקין חשש שהם נכנסים לאור יום, יצר קשר עם הקשר שלו ואמר לו להודיע לפוזה שהמשימה מבוטלת וצריך לחזור הביתה. הקשר רץ לפוזה והודיע לו, ופוזה ענה לקשר שיכבה את הקשר. פוזה אמרת "אם שלחו אותנו לכאן, סימן שזה חשוב". לבסוף, הערפל התפוגג והם היו חשופים ופגועים. נפתחה עליהם מכת אש מלמעלה- 30 הרוגים, ופוזה בראשם.

ג׳וני – ״אחרי״

נחום (ג'וני) אריאלי היה לוחם ומפקד בפלמ"ח, שנהרג בקרב הקסטל. היה מהראשונים לטבוע את הביטוי והתפישה המנהיגותית – צבאית "אחרי". ג׳וני הוביל את חייליו אל הקסטל ונהרג. למחרת, כשעלו אל הקסטל (והערבים היו בלוויה של עבד אל קאדר חוסייני), לא מצאו את גופתו. רק שבועות לאחר מכן נמצאה גופתו באבו גוש- לא ברור כיצד הגיעה לשם, והיא נקברה כאן, עם חללי קרב נבי סמואל, כי גופתו נמצאה מאוחר יותר. נחום אריאלי היה בן יחיד, שהתחתן שבוע לפני שנהרג.

ניסים גיני

בחלקת חללי הרובע היהודי שבהר הזיתים בולט הכיתוב: "ניסים גיני, בן 10, נפל בעת מילוי תפקידו", עם מספר אישי וסמל צה"ל. 17 זו קידומת לחללים שחוילו לאחר מותם.

בני ברלה

שוב לדברי רפול, ברלה הגיע שבוע קודם, עולה חדש ניצול שואה, ולא הספיקו לברר פרטים אודותיו. יכול אפילו להיות ש"ברלה" זה כינויו ולא שם משפחתו האמיתי.

טייסי מטוס הנורסמן במבצע מכבי

עצמותיהם של הנופלים שנטמנו ע"י הערבים בבאר בכפר סמוך, לוקטו והובאו לקבורה בקבר אחים בקריית ענבים. (חלקי מטוס זה נמצאים היום באנדרטה שבאתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר בהר הטייסים).

הצבי ישראל

בכניסה לבית הקברות עמדת בטון שהוקמה ב-1936 ועליה מוצב פסל צבי. העמדה הוקמה ב-1936 לצד בית הקברות. עמדה דומה הוקמה בקרבת בית ההבראה של קיבוץ קריית ענבים ונקראה עמדת הסנטוריום. פסל הצבי הניצב על גג המבנה הוא העתק של פסל שהציב ב-1979 האמן מיכאל כץ על גג עמדת הסנטוריום.

מסלול המומלץ: אתר ההנצחה בלטרון, "דרך בורמה", שער הגיא, שלוחת שיירות, אנדרטת פורצי הדרך לירושלים, הקסטל , בית הקברות הצבאי בקרית ענבים

ציוד: נעלי הליכה, ביגוד מתאים, אוכל ושתייה לכל היום.

ביבליוגרפיה:

1. תשעה קבין, יצחק לוי (לוויצה), הוצאת מערכות, 1986.

2. אטלס כרטא מתש"ך לתש"ח, מתל חי עד קום המדינה.

3. דרך בורמה, אריה יצחקי.

4. חברים מספרים על ג'ימי, הוצאת אריאל.

The post בית קברות צבאי של חטיבת הראל בדרך לירושלים * appeared first on הושבילים.