בתא הדואר חיכתה לי מעטפה עבה. פתחתי אותה וספרתי את הכסף. הכל היה שם. במעטפה היה גם פתק עם שמה של המטרה, תמונת פספורט, והמקום שבו אוכל למצוא אותה. קיללתי. לא יודע למה, אני מקצוען, ומקצוען לא אמור להתנהג ככה, אבל הקללה פשוט ברחה לי מהפה. לא, לא הייתי צריך לקרוא את השם, זיהיתי את האיש בתמונה. גרייס. פטריק גרייס. חתן פרס נובל לשלום. איש טוב. האיש הטוב היחידי שאי-פעם הכרתי, בהסתברות גבוהה – האיש הכי
